'ד''ר חנה פישר גרפי'ד"ר חנה פישר גרפי ראש מרכז חקר ההתפתחות בחביון במכללת תלפיות לחינוך מודאגת מתופעת החרמות במערכת החינוך. במאמר מיוחד היא מסבירה כי חרם בבית ספר אינו נובע מאכזריות של ילדים וגם לא מבעיה אצל הילד המוחרם ומציגה פתרון לסיום מיידי של חרמות.
חרם בבית ספר אינו גזירת גורל
סביב הילדה עמדו במעגל כל בני כיתתה, בעטו וירקו עליה, קיללו והשפילו אותה. לאחר מכן, תפסו את ילקוטה ופיזרו את תוכנו על פני כל הכיתה. שמה היה מרוח בווטסאפ הכיתתי בלווי קללות ונאצות. הילדה סבלה מחרם של בני כיתתה במשך שנה שלמה.
לאחר פגישת טיפול אחת היא נעשתה מקובלת חברתית. הפגישות הבאות נועדו לעכל את השינוי הדרמטי.
מיד אסביר מה נעשה בטיפול שהוביל לשינוי המהיר ואסביר על הדרך למניעת חרם.
אך לפני כן, אבקש להציג את עצמי.
פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת מזה שנים במאות ילדים הסובלים מחרמות, נידויים, בריונות, שיימניג ועוד ועוד. פיתחתי שיטת טיפול חדשנית שמבוססת על הבנות התפתחותיות. כיום, מדריכה פסיכולוגים חינוכיים, יועצים חינוכיים ומלמדת מורים ופרחי הוראה על פי הבנות אלה. עבודת הדוקטורט שלי עסקה בחרמות. כיום, במכללת תלפיות, במסגרת מרכז לחקר ההתפתחות בחביון אנחנו ממשיכים במחקר בתחום זה.
אז איך מסיימים חרם בבית ספר מיידית?
ראשית יש להבין. חרם אינו נובע מאכזריות של ילדים וגם לא מבעיה אצל הילד המוחרם.
חרם הוא ביטוי של ההתפתחות בגיל בית ספר יסודי.
בגיל הזה, הילדים חייבים להשתייך חברתית ולהתלכד עם קבוצת בני כיתתם. לרוב, קבוצות נפרדות של בנים ובנות. השתייכות זאת היא כאשר הילדים מגלים גמישות נפשית ומסוגלים לזרום עם הקבוצה. יכולת לזרום עם הקבוצה היא יכולת התפתחותית. ילדים שעדיין לא בשלים, עומדים על שלהם, מתעקשים על הרצון שלהם, חייבים לשלוט, להבליט את עצמם, לנצח בתחרות. הם בעמדה של "אני" ומתקשים להתאחד עם הקבוצה ולפעול עמה ולמענה. הילדים הבשלים, "המקובלים", הם בעמדת "אנחנו". הם מכוונים אל הקבוצה, פועלים ומשתפים פעולה.
ילד שנמצא בעמדת "אני", מפריע להתפתחות הילדים בשלב הזה והקבוצה מחרימה אותו (מתנצלת שאינני יכולה להאריך במסגרת זאת את ההסבר להפרעה זו). הדרך שפועלת מידית לסיום החרם היא על ידי כך שעוזרים לו להגמיש את עצמו ולחדד את הרגישות החברתית. לדוגמא, להגיד לילד/ה, לשים לב על מה הילדים מדברים, איזה סרט או משחק וכו' ולזרום עם הילדים.
