עו"ד רעות עוזרי, אמא לארבעה ילדים מתוסכלת מהבינוניות בחינוך לגיל הרך ומהעובדה שמדינת ישראל ומערכת החינוך לא משקיעות מספיק בגיל הרך. במאמר נוקב היא מתארת את כל הרעות החולות של מערכת החינוך בישראל. חובת קריאה.
בימים אלה של שביתת המעונות המפוקחים, שבה ועולה במלוא העוצמה סוגיית החינוך בישראל. האם "עם הספר", אומת ההייטק, משקיעים את כל מה שאפשר וצריך בחינוך, החל מהגיל הרך? התשובה הפשוטה- שאני מאמינה שכל הורה יסכים איתה- היא לא!

קצרה היריעה מלפרט את כל הרעות החולות שבמערכת החינוך, ביניהן: שכר נמוך לעובדי הוראה, חופשים מוגזמים, עובדים עייפים, תפיסות חינוכיות שעבר זמנן. אבל סממן אחד תמיד בולט מתוך אותה תחלואה נרחבת. השאיפה לבינוניות.
מערכת החינוך בישראל מעדיפה את הילדים שלה בינוניים ומתאימים לקובייה הקטנה והספציפית שעוצבה לתלמיד הממוצע אי שם, לפני עשרות שנים. היא מתקשה להתמודד עם הקצוות עם הילדים שקצת יותר חלשים, עם אלה שקצת יותר חזקים, ובטח עם אלה שאינם "קובייה". מערכת החינוך הסטנדרטית אינה בנויה לתת מענה שהוא מעבר לממוצע.
אמא לארבעה ילדים שממשיכה להיתקל באותה הגישה
כאמא לארבעה ילדים- הגדול בהם תלמיד כיתה ח', הקטן בגן טרום חובה. במהלך השנים אני כל הזמן נתקלת באותה הגישה, בתצורות שונות: תהיה ממוצע. אל תצפה ואל תשאף ליותר- גם אם יש לך את היכולת.
ההתקדמות וההצלחה תלויה במידה רבה באנשי החינוך שהילד יפגוש בדרך. (אלה שחושבים מחוץ לקופסא, ואלה שלא) ובהשקעה של ההורים מחוץ למערכת החינוך הפורמלית בתוכניות נוספות.
בימים אלה ממש, סיימתי מאבק ארוך (ועקר) במחלקת החינוך המקומית שלנו. בן ה-4 שלי (שסיים בשנה שעברה גן טרום-טרום חובה) שובץ לגן שרוב הילדים בו הם מהשנתון מתחתיו. כאלו שעלו זה עתה מהמעון. בהיותו ילד שהוא קצת מעל הממוצע, ביקשתי שיהיה בחברת בני גילו, על מנת לאפשר לו להתקדם ולהתפתח יחד עם קבוצת ילדים השווים לו.
לא מפתיע שנתקלתי בסירוב עיקש. "לא יגרם לו נזק" ו"הוא יהיה בסדר" אלו היו התשובות. כי בסדר זה כל מה שהמערכת שואפת אליו. לא יותר מ"בסדר".
משנואשתי מהמערכת האטומה, שאינה רואה את טובת הילד הספציפי. וכאמור, כזו שאינה שואפת למצוינות מכל סוג שהוא, בחרתי להעביר אותו לגן פרטי שיעניק לו את המענה שהוא זקוק לו.
למה צריך להגיע למצב כזה מלכתחילה? אם יש חוק חינוך חובה "חינם", מדוע על מנת למצוא מסגרת ראויה לבן שלי?
מדוע אני נדרשת בכל זאת להעביר למסגרת פרטית ולשלם יותר? למה המערכת הפורמלית מסתפקת בילד "בסדר", כשהוא יכול להיות הרבה יותר מזה?
הפתרון כמובן הוא שינוי מהיסוד, בעיקר שינוי תפיסתי. להיות ממוצע זה בסדר, למי שהוא ממוצע, אך מי שאיננו- צריך לקבל את המענה הראוי.
מעבר לכך, צריך להשקיע בהון אנושי ראוי שהוא גם שותף לתפיסה ה"חדשה". החל מהצוות החינוכי שיתוגמל כראוי (ובהתאם גם יירתם לשינוי), דרך הפקידים שאמונים על שיבוץ הילדים וכלה בדרגים השונים ברשויות ובממשלה. מערכת שלמה שמפסיקה לחפש לעשות את המינימום, אלא שואפת למקסימום.
שינוי כזה לא יהיה קל, ולא יהיה זול, אך במדינה שמתגאה בהון האנושי שלה, מן הראוי להפנים שחינוך מתחיל מגיל 0, כל השקעה בילדים של היום, היא השקעה בעתיד המדינה.
הכותבת היא עו"ד לענייני נזיקין ואם לארבעה.